מאירי על בבא בתרא כ״ט

1 כל חזקת טענה שאינה בשלש שנים מוציאין אותה מיד המחזיק הן גוף הקרקע הן הפירות שאכל ממנה ואין אומרים שהפירות מיהא נמחלו שאין טעם החזקה מצד מחילה כלומר ששתי שנים אדם מוחל בכך ולא שלש שבודאי אין אדם מוחל כלום בכיוצא בזה אלא טעם הדבר שמשלש שנים ואילך אין אדם נזהר בשטרו אא"כ על ידי מחאה שבתוך שלש כמו שהתבאר:

2 וכן החזקה אין נותנין דברינו בה לשיעורין אפילו היה אדם שנודע בו שהוא זריז בעניניו ונזהר על שטרותיו בפרט יתר על שאר בני אדם אין אומרים אלו היה לו שטר היה השטר אצלו אף לאחר שלש אלא הולכין אחר סתמן של בני אדם שמא יראה לך לסתור דעת זה ממה שהיו סבורין בסוגיא זו לבא לדין חזקה מדין קפידא כלומר תרתי שנין לא קפיד איניש תלת קפיד והקשו אלא מעתה כגון הני דבר אלישיב דקפדי אפילו אמאן דחליף אמצרא הכי נמי דלאלתר הויא חזקה ולדעתנו היה לו להשיב שמ"מ הולכין אחר סתמן של בני אדם יראה שכונתו היתה לומר שאין סתם בני אדם שלא להקפיד על כך אלא הרבה בני אדם קפדים בכך ולקח דרך משל בני אלישיב שהיו נודעים במדה זו והוא שאמר כגון הני כלומר שהרבה בני אדם במדה זו ואין כאן סתם אצל אחת מן המדות:

3 שנים אלו הסכימו הגאונים שאם היתה שנה מעוברת וחסר חדש העבור מחזקתו אפילו יום אחד ממנו אין חזקתו כלום שאין שנים אלא בהם ובעבוריהם:

4 שלש שנים שאמרו צריך שיהו רצופות ואם לא היו רצופות אע"פ שהחזיק בהם שלש שנים שלמות ומיום ליום אין זה כלום הואיל ומפזרות היו מעתה זרעה שנה והבירה שנה ובדרך זה כמה שנים לא החזיק ומ"מ אם היה מקום שנהגו במדה זו ר"ל שזורעין שנה ומבירין שנה החזיק ומ"מ כתבו מקצת מפרשים דוקא אחר שש שנים ששני ההברה אין עולין לחשבון אלא שהמנהג מועיל שלא להקרא הפסק וקצת מפרשים חלקו לומר שאף שנת הברתו עולה לו וראיה רמוזה להם למטה בשמועת אלא מעתה אחד אכלה אג"ה ואחד אכלה בד"ו אלא שאין בה הכרע ואפילו היה מנהג המקום חלוק בכך ר"ל שקצתן מובירין וקצתם אין מובירין כלל הרי זו חזקה יכול הוא לומר מנהג זה נאה לי שלא להכחיש את הקרקע:

5 אף בבתים וחצרות אם היו בתים שאין דרכן של בני אדם לדור בהם אלא ביום כגון חנויות מכיון שהחזיק בה שלש שנים החזיק ומ"מ בזו אין צריך אלא לשלש שהרי שעות הראויות לתשמיש רצופות היו כל שלש וגדולי המפרשים רומזים הפך הדברים בהגהותיהם ולא נראו הדברים אלא שאפשר שהם מכונים לדעת אחרת ואף בפירושיהם כתבו כדברינו וכן אני אומר במקומות של בית הכנסת שכל שהחזיק שלש שנים רצופות על המנהג הראוי להם והוא שעות שבתפלה החזיק שאין הכונה אלא לחזקת שלש שנים רצופים בשעות הראויות לתשמיש ואף ימי אבלו אין מפקיעין את חזקתו וכל שכן ימי חליו ויש אומרים כן אף לכשהוא הולך לעסקיו שאין הליכתו מפקעת חזקתו אלא שאין נראה כן:

6 הא בתים וחצרות שדירתן ביום ובלילה הדין מבולבל מתוך בלבול פירושים שבסוגיא זו ועיקר הדברים בו שאם בא זה והחזיק ובא הלה וערער וטען זה שני חזקה והביא עדים שדר בה שלש שנים רצופות הרי זו חזקה ואין בית דין טוענין לו להביא עדי יום ולילה וזהו דעת מר זוטרא וכנגד רב הונא ומ"מ אף לדעת מר זוטרא אם טען המערער מעצמו בבריא שלא דר בה המחזיק בלילות מכיון שטען הוא לעצמו נזקקין לו ומזקיקין את המחזיק להביא עדים שדר בה ביום ובלילה וגדולי המחברים פירשו אף בטענת שמא ושמא תאמר היאך עדות זו מצוייה ודאי מצוייה היא על ידי שכנים שרואים עניני דירה וזמן שכיבה וקימה לא מצא עדות על ידי שכנים וכגון שהיה ביתו מחוץ לעיר אלא שאמרו שנים ואמרו אנו שכרנוה מזה המחזיק ודרנו בה שלש שנים רצופות ביום ובלילה אם כבר פרעו השכירות למחזיק אין נאמנין ומזקיקין אותם לאמת דבריהם בעדים מפני שהם נוגעים בעדות שכל שיש לו להחזיר קרקע מתחת ידו אם השכירה לאחרים בשעה שהיה מחזיק בה ונפרע מן השכירות מוציאין השכר מהם פעם שניה ונותנין לבעל הקרקע והם חוזרין ודנין עם המשכיר כמו שביארנו בפרק כיצד הרגל ושמא הוא עני או שאין מוציאין ממנו אלא בקושי ואם לא פרעו השכירות אלא שהם מוכנים לתתו למי שיזכה בו עדותם עדות והרי היא חזקה שכל שדר בה אחר מכחו הרי הוא כאלו הוא בעצמו דר שם ואפילו טען בעל הבית עליהם בבריא שלא דרו בה בלילות נזקקים לעדותם שהרי אינם בעלי דבר ואפילו בפרעו השכירות אם המחזיק פקח והחזיר להם השכירות ליתנו לראוי לו יראה שעדותם עדות אלא שחכמי הדורות שלפנינו כתבו שאף זה אינו עדות שהרי מ"מ מחמת ממון הוא ולא יראה לי כן וראיה לדברי למטה בענין שתפין שמעידין זה על זה אחר שיסלק המעיד את עצמו מן הדבר כמו שיתבאר:

7 ואע"פ שביארנו לדעת מר זוטרא שאנו פוסקין כמותו בבתים וחצרות שאם לא טען אין טוענין לו מודה הוא שאם זה המחזיק היה מן הרוכלים המחזרין בעיירות בכל יום ואין לו בני בית שישארו לשם והוא חוזר בערב לביתו שנמצא עקר חזקתו בלילה הואיל ואין לרוב היום אצלו תשמיש או דירה בבית שאף אנו טוענין לו להביא עדי לילות שהרי עיקר החזקה בלילות היא כך יראה בפירוש הסוגיא ובפסק שלה ויש מבלבלין אותה בשנוי גירסאות ובפירוש ופסקים ואף גדולי הפוסקים והמחברים סתמו בהם את הדברים ואף גדולי הרבנים פירשו ברוכלין המחזרין בעיירות שאם המערער רוכל ואינו נכנס לעיר אלא ברחוק זמן שטוענין לו ואין זה כלום שהרי מ"מ כשהוא נכנס חוקר הוא על עניני ביתו ונכסיו וכן יש מהם שפירשו בדברי מר זוטרא הראשונים שאם יצאו השוכרים מן הבית וטען המחזיק שיצאו השוכרים ויעידו שאע"פ שפרעו השכירות נאמנין הואיל והמערער לא ידע בדירתם ואין זה כלום שהרי סבורים הם שיבא הענין לאזניו וישאל שכירותו מהם וסוף הענין עיקר הדברים לענין פסק כמה שכתבנו:

8 חכמי הדורות שלפנינו כתבו שאין שוכרים אלו נאמנים אף כשאינם נוגעים בעדות אא"כ אומרים ששכרוה בשטר שיש לה קול שאם לא כן אף הוא טוען שלא ידע שמחמתו הם באים ואין דעתי נוטה בכך הואיל והם הם ששכרוה כל שלש ולא ממנו שכרוה היה לו למחות מ"מ אם העידו שנים על שנה ושני שוכרים אחרים על האחרות הואיל ולא הושלמו שני חזקה לכת אחת יראה הדין כדבריהם וכן יראה למטה משמועת שלשה לקוחות מצטרפין ואף הם כתבו שאע"פ שהיה שם שטר שכירות צריך עדים שדר בה המשכיר יום אחד ולא יראה כן ומ"מ לענין ראשון יש לדון שאף בלא הושלמו שני חזקה לכת אחת אין צריך שטר ואין קושיא משמועת הלקוחות שהמקח אין דרכו אלא בשטר וכשאין שטר אין קול אבל שכירות אין דרכו בשטר ויש לו קול אף בלא שטר ואע"פ שאנו דוחקין בכך את עצמנו לא בחנם אלא שאם כדבריהם לא היה לו לבעל התלמוד לישמט כל כך שלא לומר ששכרוה בשטר הואיל והדבר ידוע שאין רוב שכיריות נעשין בשטר:

9 כל שאנו מזקיקים לעדות חזקה הן לימים הן ללילות אין אנו צריכים לעדים שעמדו על פתחו וראוהו דר ביום ובלילה אלא כל שיעידו אנו רגילים אצלו תמיד וברור לנו שהותמדה דירתו לשם ושלא יצא ממנו בתורת הפקעת דירתו ועל דרך מה שאמרו למטה מ"ד ב' בענין אחר דידעינן ביה דלא הוה ליה ארעא כגון שאמרו אנו רגילין אצלו ואלו היה לו כבר נודע לנו כן ואין הליכתו לעסקיו מפקעת חזקתו ואפילו לא היו לו בני בית למלא את מקומו הואיל והוא סוגר ופותח ומשתמש כשלו ומוסר שמירתו לשכניו וכן חזקת כל הדברים אמר מנהגות בני אדם ורגילות חזקתם ותשמישם באותם המקומות אם בגופם אם בכלי תשמישם ולקצת מפרשים ראיתי בענינים אלו דברים זרים עד שאי אפשר להמצא עדות חזקה בבתים אף על ידי שכנים ואין דבריהם כלום:

10 חזקה זו שבעדות שלש שנים אנו מעמידין את הקרקע ברשות המחזיק גאוני ספרד כתבו שנשבע המחזיק עליה היסת על טענתו ר"ל שמכרה הלה או נתנה זו וכן כתבוה גדולי המחברים ולא הופקעה שבועה מן הקרקעות בשבועת היסת אלא בשאר השבועות ר"ל של תורה ושל משנה ורוב פוסקים פסקו בה שאין בית דין משביעין אותו מאליהם ומ"מ אם הלה טוען ישבע לי משביעין אותו שהרי אף בשטר אמרו אישתבע לי דלא פריעת וכן לדעתם כל שלא נתבררה חזקתו ומוציאין אותו מידו יכול המחזיק להשביע את המערער היסת שלא מכרה לו ומקצת מחברים כתבו שכל שהמערער זוכה בדין ומחזיר זקוק להחזיר לו את שלו כגון שלא נתבררה חזקתו הדבר חלוק על ארבעה ענינים הראשון שלא היו שם עדים כלל אלא שראובן מערער וטוען על הקרקע ועל הפירות ושמעון טוען אתה מכרתה לי ואין לשמעון עדי חזקה ולא לראובן עדי אכילת הפירות שנה או שנתים נשבע ראובן שלא מכר וחוזר לרשותו ואין הפירות חוזרין שהרי אין עדים לראובן על אכילתן והלה מודה שאכל ושל עצמו אכל ומ"מ נשבע היסת שלא אכל משלו כלום ונמצאו שניהם נשבעין הדרך השני שיש לראובן עדי אכילת הפירות של שתי שנים ונמצא קרקע ופירות חוזרין ונשבע ראובן היסת שלא מכר לא קרקע ולא פירות השלישי שהביא שמעון המחזיק עד אחד שאכלה שלש שנים והרי זה כמי שאינו וכן אין מחייבין אותו בפירות שהרי העד מסייע את המחזיק כמו שיתבאר למטה ונשבע ראובן שלא מכר הקרקע וזוכה בו ונשבע שמעון שלא אכל משלו כלום הרביעי שהביא עד אחד על אכילת שתי שנים חוזר קרקע ופירות שהרי עד זה לא לסייע את המחזיק הוא בא וכן אין מביאו על הפירות לשבועת התורה שהרי אין זה מכחישו אלא שאומר שלי אכלתי והרי הוא מחוייב לישבע ואינו יכול ומשלם ומעתה ראובן נשבע שלא מכר לא קרקע ולא פירות וגובה את הכל:

11 שדה שהיו שנים מחזיקים בה בשתוף בדרך זה שהאחד אוכלה שנה ראשונה והשני שנה שניה והראשון חוזר ואוכלה שנה שלישית והשני שנה רביעית והראשון חוזר ואוכלה שנה חמישית והשני שנה שישית ונמצא ששניהם החזיקו בה שלש שנים ובא אחד וערער אין חזקתם חזקה כשם שלא החזיקו השותפין זה על זה ומפני כך אוכלים אותה זה אחר זה שלא יאכלנה אחד שלש שנים ויאמר לחברו שהחזיק כך לא החזיקו אצל המערער שאף הוא יכול לומר זה שלא מחיתי מפני שראיתי פלני שכבר הניחה וכן פלני אחריו וכשהוא מניחה הייתי קבור שלגמרי הניחה ולא על דעת שתחזור לו ואלו הייתי יודע שדעתו יחזור הייתי מוחה ודוקא בשלא עשו השותפין שטר על תנאי זה ר"ל להשתמש בו זה שנה וזה שנה אבל אם עשו שטר על תנאי זה כל מעשה שטר קולו הולך למרחוק ואי אפשר שלא הגיע שטר מחזיק באזני מערער והיה לו למחות ואחר שלא מיחה החזיקו בה אף משעברו שלש שמאחר ששותפין הם הרי הם כאיש אחד וכשנשתמש בה זה הרי הוא כמי שנשתמש בה זה ונמצאו שלש רצופים:

12 כשם שביארנו לענין דין זה בקרקע כך הדין בעבד ושפחה ומ"מ בעבד ושפחה אפילו החזיק בה אחד מן השתפין שלש שנים לא החזיק לענין הפקעת חברו שהשותפין במה שאין ראוי ליחלק לא החזיקו זה על זה ומ"מ דוקא כשהדבר נודע מתחלה שהוא משותף אבל אם לא נודע דיו ביום אחד מתוך שאם רצה אומר לא היה לך בה שתוף מעולם כשאומר שתוף היה לך בה ומכרתה לי נאמן מעתה צריך שתשאל שהרי מעשה הנזכר בכאן בשפחה היה ומה הוא שאמר אתון מאי טעמא עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזיקו אהדדי והרי אף אם לא היו עושים כן לא החזיקו זה על זה ואי אתה יכול לומר בשלא נודע שהיא משתפת שאם כן אף ביום אחד היה יכול להחזיק שלא נאמר הגודרות אין להם חזקה לאלתר אלא בשנודעו שהם של אחרים אפשר שמעשה שהיה כך היה ומתוך שלא היו סוברים כן היו מתנים ביניהם בדרך זה אבל לענין פסק אין מחזיקין זה על זה על הדרך שביארנו:

13 מחזיק שהביא עדים שאכלה חוץ מבית רובע לא קנה אלא כנגד מה שהחזיק ואפילו היה זה ששייר מקום סלע שאינו ראוי לזריעה צריך שיחזיק בו בדבר הראוי לו כגון שישטח שם פירותיו או ירעה שם בהמות וכיוצא בזה ואם לא עשה כן אע"פ שהוא תוך המצרים אינו נגרר אחר הקרקע להיות נקנה עמו ומ"מ בחזקת קנין קנה כל המסויים תוך המצרים בנעל וגדר שהוא מעשה המועיל לכל הקרקע ויש קניות שהחזיק אע"פ שאינו שוה לכל הקרקע כגון החרישה או החפירה כמו שיתבאר בשדה המסויימת במצריה שכיון שהכיש בה מכוש אחד קנה הסלע ושאר המקומות שאין ראויין לזריעה כלל לא החזיק בהם אא"כ בתשמיש הראוי להם כגון שטיחת הפירות וכיוצא בהם על הדרך שהזכרנו ואם נהנה בדבר שאין ראוי לאותו דבר לא החזיק וכן הדין בשאר הדברים:

14 זה שהוזכר בכאן באחד שערער על קרקע שהיה חברו מוחזק בו ואמר לו חברו ממך לקחתיה ואכלתיה שני חזקה והוא השיבו אנא בשכוני גואי הואי ודנו בו זיל ברור אכילתך נתחבטו בו המפרשים ועיקר הדברים בה מה שפירשו בה גדולי הפוסקים והוא שהמערער יש לו עדים שהיא שלו והמחזיק יש לו עדי חזקה אלא שהוא טוענו ובאיזה זמן לקחתה ממני וזה טוען מהיום שלש שנים לקחתיה וחוזר זה וטוען והלא כל אותו הפרק שאתה אומר בו שלקחתה בארץ רחוקה הייתי והיאך מכרתיה לך ואמר שמצריכין לזה המחזיק להביא עדים שהמערער היה במדינה אפילו יום אחד באותו הפרק ואם לא הביא מסלקין אותו כרב נחמן שהלכה כמותו מ"מ אם לא הזכיר הוא זמן למקח אלא שאינו זוכר הזמן כלל וזה כמה שלקחה אין מצריכין אותו בכך וגדולי המפרשים מוסיפין על דברינו לפירוש זה שיש לו עדים על אותו הפרק שהיה במקומות הרחוקים וכשראה זה עדיו ממשמשין ובאים חזר בו ואמר באיזה מקום שהיית עשית לי שטר המכר ושלחתו לי ואבד וכגון זה דנו שעליו להביא ראיה שכך היה ונראין הדברים שאם לא כן אין לנו לדחות חזקתו בדבריו של זה ושכוני גואי פירוש מקומות הרחוקים והפנימיים עד שהם נעלמים מלב בני אדם ואין אומרים בזו הואיל וזה מוחזק נעשה חברו מוציא ועליו הראיה שהרי בירור חזקה הוא כבירור מעשה שבשטר שאומר לו קיים שטרך וכו' ויש שפירשו בשכוני גואי כלומר שטען המערער שאף הוא דר עמו בבית בחדרים הפנימיים שלא נודעו לעדי חזקתו והזקיקוהו להביא עדים שדר בה לבד ואין נראה כן שכל שהביא עדים שהוא דר בה כשלו מסתמא אין אחר דר עמו שאין אדם נכנס ויוצא ומתעלם מן העין ואין מזקיקין אותו לעדות זו אלא שהדברים נראין כמו שפירשנו ואי אתה יכול לפרש בארץ רחוקה הייתי ולא הייתי יכול למחות שהרי יכול למחות בפני עדים אף שלא בפניו וכן אין יכול לטעון בארץ רחוקה הייתי ולא נודעה לי חזקתך עד שאמחה שהרי אומר לו אי אפשר שלא הגיעה בשלש שנים שמועתו באזניך אא"כ היה שעת חירום ומ"מ אפשר לפרשה בדרך זה ובשעת חירום ר"ל שטוען בארץ רחוקה הייתי וחירום היה בינו לביני שמזקיקין אותו להביא עדים שכבר בא משם בתוך שלש אלא שדין זה מפורש בהדיא למטה כמו שיתבאר וגדולי המפרשים סוברים לפרשה אף שלא בשעת חירום וכגון שאמר שהיה במקום רחוק כל כך שלא היה לו אפשר לשמוע בתוך שלש שלא אמרו שלש אלא שילך באספמיא וכו' שהוא מהלך בינוני הא אם טען שיותר רחוק הייתי ולא הייתי יכול לשמוע טענתו טענה וזה צריך לברר אכילתו שהיה במקום שהיה אפשר לו לשמוע בתוך שלש וזהו לשון שכוני גואי ר"ל רחוקים ביותר ומ"מ לא יראה לי כן תקנת חכמים על מהלך בינוני נתקנה וכל שטוען שביותר רחוק היה אין משגיחין בו אא"כ בירר טענתו מ"מ כל שאין עדים למערער וטען המחזיק שלך היה ומכרתה לי אין ספק שהוא נאמן ואפילו לא דר בה שני חזקה וכמו שאמרו בכתבות פרק שני שלא סוף דבר באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שהוא נאמן אלא אף באומר שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך נאמן ואפילו לא דר בה שני חזקה ויש בזה פירושים אחרים ואל תחוש להם כלל:

15 ומ"מ מעשה שהוזכר בסמוך לו במערער שאמר לו מחזיק מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה והשיבו אנא בשוקי בראי הואי והביא זה עדים שבכל שנה ושנה היה בא לכאן ומתעכב שלשים יום והוא משיב שכל אותם השלשים טריד היה למכור סחורתו ולקנות סחורה אחרת עיקר הדברים בו שיש למערער עדי אבות ולמחזיק עדי חזקה והמערער טוען שבארץ רחוקה היה ושעת חירום היה ולא היה יכול לבא ולמחות או שלא ידע וכשהביא זה עדים שבכאן היה טען שכן הוא שבא עם אחזת רעיו הסוחרים בתיור שלהם והיה טריד למכור סחורתו ולחזור ולקנות סחורה אחרת והוא טריד בענין זה כל זמן היארוד וכששלמו ימי הירוד הוא צריך לחזור עמהם בחפזה ולא היה לו פנאי למחות או שלא ידע ולא היה לו פנאי לחקור וכגון שהיו לו בתים אחרים בעיר שהיה מתארח בהם או שהיה מתארח אצל הסוחרים בפונדקאות ואמרו על זה שכל כיוצא בזה טענתו טענה ומחזירין לו ושלשים יום שהוזכרו יראה לי שכך היו ימי הירוד ולא שלשים יום עקר אלא זמן היארוד כמה שהוא ומ"מ במעשה הנזכר למעלה הואיל והוא טוען לא הייתי בכאן באותו הפרק והיאך מכרתיה אם היה הלה מברר שהיה המערער בכאן הואיל ובכאן היה אי אפשר לו לומר טרוד הייתי והיאך נתישבתי למכור ולכתוב שטר שמ"מ הואיל ובכאן היה הדבר מצוי לומר שעל כל פנים נתישב ומכר וכתב ויש בענין זה פירושים אחרים ואל תחוש להם: